פסק-דין בתיק עת"מ 37578-04-11

1.         בפני עתירת העותרים להורות למשיב לבטל החלטתו מיום 3.4.11 וליתן מעמד לעותרת 1, מכוח חיים משותפים עם בן זוגה שהינו אזרח ישראלי, העותר 2.

2.         העותרת 1 הינה אזרחית הפיליפינים בשנות ה-50 לחייה והעותר 2 הינו תושב באר-שבע,  גרוש בן 63, אזרח ישראלי, בן זוגה של העותרת.

3.         העותרים פנו למשיב, לפני למעלה משנתיים ימים, לשם הסדרת מעמדה של העותרת כבת זוגו של העותר, על בסיס טענתם לפיה הינם מנהלים אורח חיים של "ידועים בציבור", ומכוח נוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים.

4.         עמדת המשיב הינה כי דין העתירה להידחות מחמת העובדה שהעותרת נשואה ולא הוכיחה  כי ניסתה לפעול להתרת נישואיה בפיליפינים ולכן אין לאשר תחילת הליך מדורג בעניינה. לעמדת המשיב, האישור, אותו המציאה לאחרונה העותרת, המעיד לכאורה על פתיחת הליך גירושין על ידי בעלה בפיליפינים, אין בו די מאחר ואינו מאומת כדין על ידי נוטריון או קונסול ישראל בפיליפינים. לפיכך, טען המשיב כי דרישתו לקבל את המסמך כשהוא מאומת כדין אינה דרישה החורגת מגדר הסבירות ובהתאם טען לדחיית העתירה.

5.         כנדרש במקרה של ידועים בציבור ובהתאם לאמור בנוהל "מתן מעמד - חיים משותפים" צריך להיות מצבם האישי של הישראלי ושל הזר - פנוי. במידה ומצבו האישי של אחד מבני הזוג הוא נשוי יש לקיים ראיון ולקבל הסבר לסיבה המונעת גירושין בצירוף תימוכין לכך בהוכחות כי מדובר בקשר זוגי יחידני.

6.         במקרה דנן, פנו העותרים, ביום 7.3.10,  בבקשה לקבלת מעמד לעותרת. במעמד קבלת הבקשה מאת העותרים נערך לעותרים שימוע ראשוני וההתרשמות הראשונית מהקשר ביניהם היתה חיובית.  יחד עם זאת, נדרשו העותרים להמציא שורה של מסמכים בין השאר תעודת לידה מאומתת ותצהיר מאומת של הבעל על החיים בנפרד. לעותרים ניתנה אורכה להגיש מסמכים אלו עד ליום 7.5.10. העותרים לא עשו כן וחודשים מספר לאחר מכן נעצרה העותרת בהעדר אשרה בת תוקף אולם, שוחררה לנוכח בקשת העותרים למתן מעמד חיים משותפים והעותרת נדרשה להמציא את המסמכים ולהסדיר את הנושא עד ליום 1.8.10. על אף זאת, לא המציאה העותרת את המסמכים והיא נעצרה בשנית ביום 24.8.10, אז הוצא נגדה צו הרחקה.

7.         ביום 30.8.10 הגישו העותרים עתירה מנהלית דחופה לבית המשפט המחוזי במרכז (עת"מ 52847-08-10) אשר מצא לנכון בנסיבות העניין ליתן אורכה נוספת לעותרת להשלים את המסמכים החסרים ועוד העיר כי אין הוא רואה בדרישת המשיב לקבל לידיו תצהיר מן הבעל אודות הליכי הגירושים משום דרישה סבירה.

8.         בעקבות החלטה זו המציאה העותרת למשיב ביום 11.10.10 תעודת לידה שלה מאומתת כדין וביום 21.11.10 נערך לעותרים שימוע במשרדי המשיבה כשההתרשמות מבני הזוג היתה חיובית.

            ביום 25.11.10 התקבל בידי המשיב מסמך שעל פניו הינו תביעה לבית משפט בצירוף תצהיר של בעלה של העותרת שנועד להגשה לבית המשפט בפיליפינים לצורך פתיחת הליך להתרת נישואי בני הזוג. המשיב דרש מהעותרים להמציא אישור זה כשהוא מאומת כדין. בתגובה לדרישה זו פנתה ב"כ העותרים אל המשיב במכתב מיום 8.12.10 וטענה כי דרישת המשיב לקבל מסמך זה כשהוא מאומת כדין הינה דרישה בלתי סבירה בעליל, בין השאר בהסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי במרכז נשוא עת"מ 52847-08-10.

9.         המשיב דחה עמדה זו והצדדים החליפו ביניהם שורה של מכתבים בנושא עד אשר ראו לנכון העותרים לפנות לעזרת בית משפט בעתירה זו.

כאמור, טענו העותרים, כי דרישת המשיב להמציא את המסמכים שהוגשו לבית המשפט בפיליפינים כתביעת בעלה של העותרת לגירושין, כשהם מאומתים כדין, הינה דרישה בלתי סבירה בעליל וכי יש ליתן לעותרת מעמד לאלתר.

10.        סעיף ב' 16 לנוהל הסדרת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים קובע כי: " ככלל, מצבו האישי של הישראלי ושל הזר צריך להיות פנוי (גרוש, אלמן, רווק). במידה ומצבם האישי של בני הזוג/אחד מהם מופיע כ"נשוי" יש לקיים תחקור מעמיק ולקבל הסבר לסיבה המונעת את הגירושין בצירוף תימוכין לכך...".

בהקשר הנדון נקבע כי על המבקש לקבל מעמד בישראל מכוח היותו ידוע בציבור מוטל נטל הוכחה  מוגבר. (ראה פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בעע"מ 4332/06 ספרו ואח' נגד משרד הפנים ' תק- על 2006 (3), 4658. )

אומר בית המשפט כי עצם הוכחת קיום קשר כלשהו בין בני זוג אינו מספיק לצורך הכרה בהם כידועים בציבור, כמו גם עובדת מגורים משותפים של בני זוג, שאף היא אינה מספקת לצורך כך. על המבקשים הכרה שכזו, להרים נטל שכנוע כבד הכולל גם הסברים למאמצים שנעשו על ידי העותרת, במקרה דנן, להתרת נישואיה בפיליפינים וכן הוכחות לכך.

11.        המסמך שהמציאה העותרת יש בו לכאורה כדי לקדם את ענייניה שכן המדובר על פניו בכתב תביעה לגירושין שהוגש בבית המשפט בפיליפינים. אין דומה הדבר לדרישת המשיב לקבלת תצהיר מהבעל שאכן היתה זו דרישה בלתי סבירה שכן, קבלת תצהיר שכזה מהבעל הינה תלוית רצונו הטוב של הבעל, ירצה ייתן, לא ירצה לא ייתן והרי לא אחת מוצאות עצמן נשים "בשבי" בעליהן. על כן דרישת המשיב לקבלת תצהיר מן הבעל, היתה דרישה שאינה עומדת במבחן הסבירות.

אולם, הגשת תביעת גירושין לבית משפט בפיליפינים אינה תלויה ברצונו הטוב של הבעל כי אם יכולה להיות מוגשת באופן עצמאי על ידי האישה, העותרת, במסגרת מאמציה הכנים להיפרד מבעלה. מסמך זה הינו מסמך חיוני להוכחת מאמציה של העותרת לשינוי מעמדה בפיליפינים ודרישת המשיב לקבל מסמך זה כשהוא מאומת כדין הינה דרישה סבירה והולמת בנסיבות העניין, כדי להבטיח את רמת אמינות המסמך.

דרישת המשיב להוכחת מאמציה הכנים של העותרת להתגרש הינה דרישה סבירה, ראויה ותואמת את מטרת הסמכות והמדיניות של המשיב.

12.        לאור כל האמור לעיל דין העתירה להידחות.

החלטת המשיב הינה סבירה ולא נפל בה כל פגם מנהלי ולא נמצא כי הינה חורגת ממתחם הסבירות, באופן אשר יצדיק את התערבותו של בית המשפט.